פתח דבר
לפניי ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, אשר ניתנה על-ידי כב' השופט נ' אבו טהה, במ"ת 46134-03-13, מיום 21.4.2013, בגדרה הורה בית-המשפט על מעצרו של העורר על לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.
עובדות כתב האישום אשר הוגש נגד העורר
ביום 24.3.2013, הוגש נגד העורר, יליד 1.1.1996, ונגד ארבעה נאשמים נוספים, כולם קטינים, כתב אישום, אשר ייחס להם עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380, בקשר עם סעיף 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); התעללות בקטין או בחסר ישע, לפי סעיף 368ג לחוק העונשין; סחיטה בכוח, לפי 427(א) סיפא לחוק העונשין; סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין; שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין; והדחה בחקירה, לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין.
מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 11.3.2013 שהה העורר (הנאשם 3 בכתב האישום) ביחד עם יתר הנאשמים בתא מעצר בבית-הסוהר "אוהלי קידר". באותו תא שהו גם ח.מ. (להלן: המתלונן), ומ.מ., שניהם קטינים אף הם. באותו היום, בשעה שאינה ידועה במדויק למשיבה, נכנס המתלונן אל תא המעצר כשהוא אוחז בידו פרוטוקול מדיון שנערך בעניינו בבית-המשפט, ובו נכתב, בין היתר, כי הלה חשוד בביצוע עבירות מין כלפי קטינה. משהתברר הדבר לעורר וליתר הנאשמים, הם החלו, בצוותא חדא, לתקוף את המתלונן, להתעלל בו ולסחוט אותו באיומים, במשך שעות ארוכות. כך, בין היתר, לאחר שסרב המתלונן להוראתו של הנאשם 5 להסיר את חולצתו כדי להוכיח שאינו נושא מכשיר הקלטה על גופו, החלו העורר, ביחד עם יתר הנאשמים, להכותו באגרופים, בבעיטות ובאמצעים שונים; השליכו עליו חפצים שונים; ושפכו עליו זבל ושמפו. עוד נטען בכתב האישום, כי במהלך האירועים, חתך הנאשם 1 את זרועו של המתלונן בעזרת סכין גילוח, בעוד שהנאשם 2 ניסה לאלץ את המתלונן לקיים בו מין אוראלי, ואילו העורר, ביחד עם יתר הנאשמים, אילצו את המתלונן לעסות את כפות רגליהם ואת גופם. בהמשך, הטיל העורר את מימיו על המתלונן, ואף כיבה, ביחד עם הנאשמים 2 ו-5, סיגריות בוערות על גופו. בהמשך, אילצו חלק מן הנאשמים את המתלונן ללקק את רצפת התא, בעוד שהנאשם 5 מטיל את מימיו על רצפת התא ומאלץ את המתלונן ללקק את שתנו. כתוצאה מהמעשים המתוארים בכתב האישום, נגרמו למתלונן טשטוש ראיה באחת מעיניו, שטף דם בפניו, חתכים בזרוע שמאל, וכוויות בצוואר וברגל.
להשלמת התמונה יצוין, כי במהלך האירועים המתוארים לעיל, הכה הנאשם 1 את מ.מ. בפניו וכיבה על גופו סיגריות בוערות. זאת, לאחר שהלה סירב לקחת חלק במעשים המתוארים נגד המתלונן.
מסכת ההתעללות המתוארת לעיל, נפסקה רק ביום 12.3.2013 בשעה 04:45 או בסמוך לה, לאחר שסוהרים שנכנסו אל תא המעצר, והוציאו מתוכו את המתלונן.
במהלך האירועים המתוארים כיסו העורר ויתר הנאשמים את מצלמות תא המעצר, באמצעות משחת שיניים ומגבות, ואף איימו על המתלונן פן יחשוף בפני הסוהרים את הסיבה לפגיעותיו ולחבלות על גופו. זאת, במטרה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או כדי להביא לכדי עיוות דין, בדרך של העלמת ראיות. עוד נטען, בהקשר זה, כי במעשיהם אלה ניסו העורר ויתר הנאשמים, באמצעות הפעלת כוח, איומים והפחדה, להניא את המתלונן, מלמסור, בחקירה על פי דין, הודעה על שאירע לו.
הבקשה למעצר עד תום ההליכים
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את כלל הנאשמים בכתב האישום, לרבות העורר, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. בבקשה נטען, כי ברשות המשיבה ראיות לכאורה לשם הוכחת האשמות שיוחסו לעורר וליתר הנאשמים בכתב האישום, ובכלל זה, הודעת המתלונן; הודעתו של מ.מ.; הודעות הסוהרים; ומסמכים רפואיים שונים. עוד נטען, בהקשר זה, כי העורר, כמו גם מרבית הנאשמים האחרים, הודו בכך שתקפו את המתלונן והתעללו בו, כאשר כל אחד מהם תאר כיצד תקפו יתר הנאשמים את המתלונן. לטענת המשיבה, העבירות המיוחסות לעורר וליתר הנאשמים, מקימות נגדם עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), וזאת לאור האכזריות שבמעשיהם, משכם, וביצועם בצוותא חדא, המעידים על המסוכנות הרבה הנשקפת לציבור הימנם. בהמשך, הוסיפה המשיבה וטענה, כי לנוכח האלימות והאכזריות הטמונה במעשיהם של העורר ושל יתר הנאשמים, הרי שקמה נגדם חזקת מסוכנות המקימה, מניה וביה, עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. לבסוף נטען, כי ניסיונם של הנאשמים להסתיר, במהלך האירועים, את מעשיהם מעיני הסוהרים מקים יסוד סביר לחשש שהעורר וכן יתר הנאשמים, יגרמו לשיבוש הליכי המשפט. חשש זה, כך נטען, מקים עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.
בהמשך, עמדה המשיבה על עברו של העורר, והדגישה את הרשעתו בשורה ארוכה של עבירות רכוש, אלימות, איומים, סמים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והפרת הוראה חוקית. על העורר נגזרו, בין היתר, 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-8 חודשי מאסר מותנה, בר הפעלה בעבירות שבכתב האישום, דבר שלא הרתיעו מלשוב ולבצע עבירות אלימות, כמפורט לעיל.
בנסיבות אלה, טענה המשיבה, כי אין חלופה אשר יש בה כדי להבטיח את מטרות המעצר, ולפיכך יש להורות על מעצרו של העורר (ושל יתר הנאשמים), עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם.
תסקירי המעצר מטעם שירות המבחן
ביום 24.3.2013, החליט בית-משפט קמא, להפנות את הנאשמים אל שירות המבחן לנוער לשם עריכת תסקירי מעצר בעניינם. באותו מעמד, הורה בית-המשפט, בהסכמת הצדדים, על המשך מעצרם של הנאשמים, לרבות העורר, עד להגשת תסקירי שירות המבחן.
ביום 7.4.2013, הוגש לבית-משפט קמא תסקיר מעצר בעניינו של העורר. בפתח התסקיר עמד שירות המבחן, באריכות ובפירוט, על הרקע המשפחתי והאישי של העורר. בין היתר, תוארו בתסקיר ניסיונות העבר לשלב את העורר במסגרות טיפוליות ובמסגרות מוסדיות סגורות, אשר, רובם ככולם, לא צלחו, לנוכח התנהלותו הבעייתית של העורר והיעדר מוטיבציה לשיקום מצידו. לפיכך, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר מוסדית. עם זאת, נדרש שירות המבחן לאפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר ביתית, כמו גם לאפשרות שילובו במרכז טיפולי יומי, במסגרת "קשב לנוער". שירות המבחן, ציין בהקשר זה, כי לאחר התייעצות עם מנהל מרכז "קשב לנוער", סבור המנהל כי יש מקום לבחון היתכנותה של חלופה זו. לפיכך, פנה שירות המבחן לבית-משפט קמא, למען קבלת אורכה לשם השלמת בחינת התאמתו של העורר למרכז "קשב לנוער" ולהשלמת גיבוש ההמלצה בעניינו.
בית-משפט קמא נעתר לבקשת שירות המבחן, אליה הצטרף גם בא-כוחו של העורר, והורה על דחיית הדיון בבקשה, עד להגשת תסקיר מעצר משלים בעניינו של העורר.
ביום 17.4.2013, הוגש לבית-משפט קמא תסקיר משלים בעניינו של העורר, שבמסגרתו חזר שירות המבחן ועמד על כישלונות העבר, לשלב את העורר במסגרות טיפוליות שונות, לרבות במסגרת מוסדית מטעם חסות הנוער. שירות המבחן אף הביע את דאגתו, לנוכח הסתבכויותיו, החוזרות ונשנות של העורר, לרבות הסתבכותו במקרה הנדון, וזאת בעודו מצוי במעצר.
בהמשך, עמד שירות המבחן על "גורמי הסיכון" ו"גורמי הסיכוי" הנובעים ממצבו של העורר. בהתייחס לגורמי הסיכון, הודגשו, עברו הפלילי העשיר של העורר; הכישלונות החוזרים ונשנים לשלבו במסגרות טיפוליות שונות; ועונש המאסר המותנה שעמד נגדו, בעת ביצוע המעשים מושא כתב האישום. בהתייחסו לגורמי הסיכוי, ציין שירות המבחן, בין היתר, את המוטיבציה שהביע העורר לשינוי אורחות חייו; את לקיחת האחריות מצידו; ואת נכונותו להשתלב בתוכנית טיפולית במסגרת "קשב לנוער", תוכנית העשויה ליתן מענה לבעיות הסמים והאלכוהול שמהן הוא סובל. לבסוף, הדגיש שירות המבחן את התגייסות הוריו של העורר למענו, וזאת חרף הקשיים המשפחתיים, כמפורט בתסקיר המעצר.
על יסוד האמור לעיל, ולאור ניסיון העבר, קבע שירות המבחן, כי אין בידיו להציע כל חלופת מעצר בעניינו של העורר פרט לחלופה ביתית, שבמסגרתה ישולב העורר, בשעות הבוקר, במסגרת מרכז "קשב לנוער", והחל משעות אחר הצהרים ישהה בבית-אביו, תחת פיקוחם של שני הוריו (הגרושים), ובעיבוי של איזוק אלקטרוני.